פרשת נח פרק ו' - י"א
שלום ילדים
ראה השם את נח והוא נשא חן בעיניו
כי נח איש צדיק תמים היה בדורותיו.
אמר אלוקים לנח, עשה לך תיבה
כי הינני משחית את הארץ כי התמלאה בתועבה.
אני מביא את המבול אשטוף הכל במים
ומשחית כל אדם וחיה מתחת השמים.
כל אשר בארץ יגוע
על כן עשה לך תיבה
אתה ובניך ואשתך ונשי בניך
וכל החיות אשר יבואו אליך
שניים מכל סוג תביא אל התיבה
שניים מכל זן זכר ונקבה.
שבעה שבעה תביא במהרה
מכל הבהמה הטהורה
ושבעה שבעה אף מעוף השמים
מהבהמה שאינה טהורה רק שניים
איש ואשתו תביא אותם
וגם אוכל רב שיספיק לכולם.
ויבואו נח ובני ביתו
והחיות אשר איתו
נכנסו אל התיבה
ונח עשה כל שהשם ציוה.
אז נפתחו ארובות השמים
והארץ התכסתה מבול של מים
ארבעים יום וארבעים לילה הגשם לא פסק
וירבו המים ויגברו מאד מבול חזק חזק
ותלך התיבה על פני המים והמים גברו מאד
ויכוסו ההרים הגבורים לא ראו אותם עוד.
ויגוע כל בשר שעל הארץ וכל האדם
רק נח נשאר בחיים עם בני ביתו והחיות אשר איתם.
וימח אלוקים את כל היקום אשר על פני האדמה
מרמש ועד עוף מאדם עד בהמה
והמבול חזק ונורא ואיום
ויגברו המים מעל הארץ מאה וחמישים יום.
ואחרי מאה וחמישים ימים
הלכו ופסקו מי הגשמים.
נרגע המבול לאט לאט
והתיבה נחה על הרי הררט.
חלפו ארבעים יום ונח פתח את חלון התיבה
וישלח את העורב לבדוק אם הארץ חרבה.
יצא העורב אך הוא לא עזר
הוא יצא יצא ושוב וכלל לא חזר
שלח נח את היונה התמה
לראות אם כלו המים מעל פני האדמה
לכף רגלה לא מצאה היא מנוח
הכל עוד רטוב, ותשוב היא אל נח.
חלף שבוע היונה עפה לשמים
לראות ולבדוק הכלו המים
והנה ראו היונה הופיעה
ועלה של זית ירוק בפיה.
וידע נח כי כלו המים והארץ חרבה
והוא שילח בשלישית את היונה מן התיבה.
ולא יספה שוב אליו היונה החביבה
ויסר נח את מכסה התיבה.
ויאמר השם אל נח הגיעה העת
מן התיבה יכולים אתם לצאת.
ויצא נח ובניו ואשתו
וכל החיות אשר איתו
כל החיה וכל הרמש וכל העוף
יצאו מן התיבה לבסוף.
ויעל נח עולות במזבח
והשם אהב את הניחוח, את הריח,
ויאמר השם אל ליבו
לא אקלל שוב את העולם בגלל האדם אשר בו
והשם ברך את נח ואת בניו
פרו ורבו ומלאו את הארץ עכשיו
ואני מקים את בריתי איתכם
ואת כל זרעכם אחריכם
ולא יהייה עוד מבול את הארץ לשחת
זאת אות הברית שאתן לכם כעת
ותצא הקשת בענן
והיתה לאות לברית ולסימן.
כשתהייה הקשת בענן אזכור מייד
את בריתי אשר אני כורת לעד
ואנחנו ילדים כמנהגנו הקבוע
עוברים ללמוד את שיר השבוע.
נח.
ונח איש צדיק תמים
היה בדורותיו
הוא הזהיר את כל מי
שחטא במעשיו
אמר להם:
טיף טיף טף לא לגנוב
לא לגזול
זה לא טוב
טיף טיף טף זהירות
יש גבול!
בסוף יבוא מבול!
וכולם צחקו
לגלגו וצחקו
והמים התחזקו.
ורק נח ובני ביתו
והחיות אשר איתו
שט לו שט בלי סכנה
בתיבה אשר בנה.