בס"ד 09.08.16 יום ג' ה' באב תשע"ו
לא רואה ממטר ... אלא אם כן מה שיש לראות ממש מוצא חן.
והפעם: ממלושי!
היי!
כבר שמעתם על הטרנד הזה שקוראים לו: הפרשת חלה? כן, גם אני עושה את זה. כלומר, לא רק בבית שלי אלא גם כהופעה. מה הקשר? מי שמתמצא באמנויות הבמה מבין שיש קשר. זה מזכיר לי פעם, כשירדתי מהבמה ובעלי היקר הוביל אותי לרכב, שמעתי שתי נשים מדברות מאחורי גבי. האחת אמרה לרעותה: "תראי אותה זאת, עשתה מהעיוורון שלה עסק, יופי גם אני מחר יכולה לעלות לבמה ולדבר על הבעיות שלי" החברה מיהרה להשיב לה: "נכון, בטח שאת יכולה אבל ההבדל בינך לבין אריאלה הוא שהיא עושה ואת רק מדברת". אז על הבמה אפשר להעלות הכל. בתנאי שקודם כל נותנים כבוד לקהל. דרך אגב אני נולדתי בפרשת "ויקהל" ויש לי רגש חם מאד לקהל שלי. אני שומעת אותו , מרגישה ויודעת מתי להגיד מה. זה היתרון ב"לא רואה ממטר". בקיצור, אני מאד אוהבת לאפות לחם. אתם יודעים ודאי מה האותיות של "לחם". אפשר ליצור כמה מילים שונות מאותן האותיות. נתחיל בזה ש"לחם" בשיכול אותיות זה: "חלם. " הו כן, אני אוהבת לדבר על נושא החלום. אני עצמי חלמתי והגשמתי ועודני חולמת. וכששואלים אותי "איך את חולמת?" אני משיבה: "בצבעים". תוך כדי שאני מנפה קמח לפני הקהל ומכינה את הבצק אני מספרת על החלום שהיה לי להיות חיילת. ואיך זכיתי להיות העיוורת הראשונה שהתגייסה לצה"ל. המילה "לחם" מזכירה גם "חמל" ו"מחל" ואני מבינה היטב שצריך לנקות את הלב מכל מיני הקפדות אם יש כאלה. למחול. כן לסלוח, לא לנטור ולא לכעוס. מה גם שמשקעים כאלה מעכבים הגשמה של חלומות. אני הופכת שוב את ה"חלום" ומקבלת: "מחול". מקסים. מי שזוכה לתובנות עמוקות וזוכה לשלב בין הכנת לחם תוך שימוש במתכון לחיים, יוצא במחול. הנשמה שלו רוקדת. אז אני אומרת שעל הבמה אפשר להעלות הכל. בתנאי שמכבדים את הקהל ומעבירם מסר ותוכן אמתי. צריך לדעת לגעת בקהל, להעשיר אותו לרתק אותו לעניין אותו לשמח אותו, צריך לעשות המון דברים בזמן די קצר. הו כמה אני אוהבת את החשמל הזה שעובר בקהל כשכולם מקשיבים. אפשר לאכול את השקט בכפית. זה כיף כמו להחליק על הקרח לקצב ולס של שטראוס. אז כששואלים אם אני מעבירה ערב של הפרשת חלה התשובה היא חד משמעית כן. עושה את הלחם על עיוור וגם משתפת את הקהל שלי. אוהבת לעשות את זה בפורומים קטנים. זה תמיד עדיף מבחינתי. ויש המון הפתעות בתוך הכנת הלחם. זה כאילו תורה שלמה. ובאמת אומרים שאם אין קמח אין תורה. מתחבר יפה. התורה הזו היא בעצם השקפת עולם. היא גישה לחיים. היא דרך חשיבה. אז תזמינו ערב כזה לראש חודש, לקראת השנה החדשה ותפיקו מרגליות. להתראות בינתיים
ודרך אגב: לערב של הפרשת החלה אני קוראת בשם: ממה לושי.
בשורות טובות
להתראות בפעם הבאה
אריאלה סביר
בחזרה לבלוג האחרון