פרשת נח פרק ו' - י"א



שלום ילדים  

ראה השם את נח והוא נשא חן בעיניו

כי נח איש צדיק תמים היה בדורותיו.  

אמר אלוקים לנח,   עשה לך תיבה

כי הינני משחית את הארץ כי התמלאה בתועבה.

אני מביא את המבול   אשטוף הכל במים

ומשחית כל אדם וחיה מתחת השמים.

כל אשר בארץ יגוע

על כן עשה לך תיבה

אתה ובניך ואשתך ונשי בניך

וכל החיות אשר יבואו אליך

שניים מכל סוג תביא אל התיבה

שניים מכל זן זכר ונקבה.  

שבעה שבעה תביא במהרה

מכל הבהמה הטהורה

ושבעה שבעה אף מעוף השמים

מהבהמה שאינה טהורה רק שניים

איש ואשתו תביא אותם

וגם אוכל רב שיספיק לכולם.

ויבואו נח ובני ביתו

והחיות אשר איתו

נכנסו אל התיבה

ונח עשה כל שהשם ציוה.

אז נפתחו ארובות השמים

והארץ התכסתה מבול של מים

ארבעים יום וארבעים לילה הגשם   לא פסק

וירבו המים ויגברו מאד מבול חזק חזק

ותלך התיבה על פני המים והמים גברו מאד

ויכוסו ההרים הגבורים   לא ראו אותם עוד.

ויגוע כל בשר שעל הארץ וכל האדם

רק נח נשאר בחיים עם בני ביתו והחיות אשר איתם.

וימח אלוקים את כל היקום   אשר על פני האדמה

מרמש ועד עוף מאדם עד בהמה

והמבול חזק ונורא ואיום

ויגברו המים מעל הארץ מאה וחמישים יום.  

ואחרי מאה וחמישים ימים

הלכו ופסקו מי הגשמים.

נרגע המבול לאט לאט

והתיבה נחה על הרי הררט.

חלפו ארבעים יום ונח פתח את חלון התיבה

וישלח את העורב לבדוק אם הארץ חרבה.

יצא העורב אך הוא לא עזר

הוא יצא יצא ושוב וכלל לא חזר

שלח נח את היונה התמה

לראות אם כלו המים מעל פני האדמה

לכף רגלה לא מצאה היא מנוח

הכל עוד רטוב,   ותשוב היא אל נח.

חלף שבוע היונה עפה לשמים

לראות ולבדוק הכלו המים

והנה ראו היונה הופיעה

ועלה של זית ירוק בפיה.

וידע נח כי כלו המים   והארץ חרבה

והוא שילח בשלישית את היונה מן התיבה.

ולא יספה שוב אליו היונה החביבה

ויסר נח את מכסה התיבה.

ויאמר השם אל נח הגיעה העת

מן התיבה יכולים אתם לצאת.

ויצא נח ובניו ואשתו

וכל החיות אשר איתו

כל החיה וכל הרמש וכל העוף

יצאו מן התיבה לבסוף.

ויעל נח עולות במזבח

והשם אהב את הניחוח, את הריח,

ויאמר השם אל ליבו

לא אקלל שוב את העולם בגלל האדם אשר בו

והשם ברך את נח ואת בניו

פרו ורבו ומלאו את הארץ עכשיו

ואני מקים את בריתי איתכם

ואת כל זרעכם אחריכם

ולא יהייה עוד מבול את הארץ לשחת

זאת אות הברית שאתן לכם כעת

ותצא הקשת בענן

והיתה לאות לברית ולסימן.

כשתהייה הקשת בענן אזכור מייד

את בריתי אשר אני כורת לעד

ואנחנו ילדים כמנהגנו הקבוע

עוברים ללמוד את שיר השבוע.


נח.

ונח איש צדיק תמים

היה בדורותיו

הוא הזהיר את כל מי

שחטא במעשיו

אמר להם:

טיף טיף טף לא לגנוב

לא לגזול

זה לא טוב

טיף טיף טף זהירות

יש גבול!

בסוף יבוא מבול!

וכולם צחקו

לגלגו וצחקו

והמים התחזקו.

ורק נח ובני ביתו

והחיות אשר איתו

שט לו שט בלי סכנה

בתיבה אשר בנה.

פרשת בראשית פרק א' -ו'  



עכשיו יבואו כל הילדים חרש חרישית

נתן כבוד לתורה

ונתחיל לקרוא מבראשית:



בראשית, כלומר, בהתחלה

היה בעולם חושך, אפלה

תוהו ובוהו נורא ואיום

ככתוב: "חושך על פני תהום"

אמר השם: " ויהי אור"

וכך התחיל לברוא עולם וליצור.

לחושך קרא: "לילה" לאור קרא" יום"

ואחר כך יצר את הרקיע במרום.



הבדיל השם בין מים למים

למטה ים ולמעלה, שמים.

הנה חלף כבר היום השני

העולם מתחיל להיות צבעוני

דשא עשב ירק טרי

אתץ ירוק נושא פרי,

והנה מאורות מהבהבים

שמש ירח וכוכבים

ביום החמישי, שרצים במים

צפרים ועופות עפים בשמים

ציף ציף גם קולות מתרוננים

ועל הארץ תנינים!

וירא אלוקים כי טוב

ויברך אותם פרו ורבו לרוב.

ויעש השם עם הרבה כוונה

את חיית הארץ למינה

את כל הבהמה

ורמש האדמה

והעולם רגש והעולם המה.

אמר השם, אברא אדם

והוא ישלוט פה על כולם



בצלם אלוקים זכר ונקבה

ברא השם את אדם וחוה.

ויכל אלוקים את כל המלאכה

וביום השביעי הכריז: מנוחה.

ויברך השם את יום השביעי

וכולנו יודעים כי יום זה שבת היא.

ויטע השם גן בעדן מקדם קסום ונהדר

וישם שם את האדם אשר יצר.

ובגן כל עץ נחמד וטוב   למאכל נברא

ועץ החיים ועץ הדעת   טוב ורע.

ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן

והנה האדם עובד ושומר כי השם שם אותו כאן.

אמר השם: מכל עצי הגן לאכול תוכל

אך מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל.

והנה אל הגן מי זה בא? מי חיש חש?

ערום מכל חית השדה, הנחש!

אמר הנחש לאשה: עץ הדעת

יפה ומרהיב הוא כדאי לך לגעת

אם תאכלו ממנו לא תמותו שניכם

בסך הכל תיפקחנה עיניכם.

ותיקח האשה מפריו ותאכל

ותתן גם לאדם לטעום   ויאכל.

כעס השם כי לא שמעו בקולו

וקולו הרעיד את הגן כולו.  

אדם אדם אייכ

מי אמר לך לגעת

בפרי של עץ הדעת

נבהל האדם והשיב בלחישה

האשה נתנה לי, האשה

ויאמר השם לאשה, מה עשית?

ענתה האשה: הנחש אותי הסיט

קילל השם את הנחש ארור תהייה כל ימיך

על גחונך תזחל ולא על רגליך

ולאשה אמר, כל הימים כל השנים

בעצב את תלדי בנים

ומה עונשו של האדם?

בזיעת אפיים תאכל לחם לעולם.

ויגרש השם את אדם מעגן מן הגן היפה הנעים

פן יושיט ידו ואז יאכל מעץ החיים.

ואדם וחוה בעולם הם שניים

עד שחוה ילדה את בנה קין.

אחר כך ילדה אף את הבל אחיו

אבל כל הזמן לא הפסיקו לריב.

הבל רועה צאן וקין עובד אדמה

והשם אוהב את הבל ויהי מה

הרגיש קין כי באחיו מקנא הוא

ויקום עליו בשדה ויהרגהו.

הוי מה עצוב אוי מה נורא

מה קורה בעולם שאלוקינו ברא.

בני האדם פרים ורבים

אך מעשיהם מעשים לא טובים.

וירא השם כי רבה בארץ רעת האדם

מחשבות להם רעות וגם רע יצרם.

הצטער אלוקים כי בראם בעולמו

והתעצב   אל ליבו   הקדוש ברוך שמו.

אמר השם אמחה את האדם אשר בראתי חת ושתיים

מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים

ורק איש אחד אותו אין לשכח

מצא חן בעיני אלוקים

ושמו: נח.

המתח גדול הסקרנות רבה

מה יקרה זאת נדע בפרק הבא.

ואנחנו ילדים נעשה מנהג קבוע

ונלמד שירים בכל שבוע.


שיר התוהו ובוהו

יבואו

כל הילדים יבואו

ויראו איזה תוהו

תוהו ובוהו

פזמון:

זה מה שכתוב בתורה

לפני שהעולם נברא

הכל היה הפוך

הכל היה חשוך

בואו יחד ונקרא:

"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ

והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום"